R2R - המדריך המלא (טייפ סלילים) חלק 1

מה זה R2R  טייפ סלילים? 

ומה כל כך אחד מיוחד בו. מה זה אומר שאנחנו שומעים את המילה "טייפ".

האם זה הכוונה לקלטות טייפ שהכרנו (מי שבגיל שלי יודע - (44) ) . 

אז נכון , לקלטת תמיד יהיה מקום בלב לאלו כמוני שגדלו בשנות ה 70  וה 80. 

בפרט לזמנים שהיינו , יושבים שעות מול הרדיו ומקליטים לנו , מעין "רשימת השמעה" 

אבל לא זה הנושא כרגע, וגם לא הסלילים שהיו לפני "8-TRACK" 

הנושא העומד על הפרק הוא הסליל הפתוח, שהיה המדיום העיקרי לכל ההקלטות המוסיקליות מסביבות שנות ה -40 וחמישים עד אמצע שנות ה -80, ואז המדיה הדיגיטלית החלה להשתלט על כל הקלטה וכל פלייבק.

אז מה בעצם המושג R2R? 

R2R זה ראשי תיבות של REEL TO REEL 

הכוונה מסליל לסליל. 

זאת אומרת על מנת לנגן , להקליט יש צורך בשתי סלילים

צד אחד מלא בסליל והצד השני ריק. 

אנחנו מחברים בינהם ידנית . ובעזרת אמצעים מכניים כמו גלגלים וכו עוזרים לסרט לנוע מצד לצד 

כמובן שבמהלך הזה חייב הסרט לנוע על ראש (או כמה) שיודע לתרגם את המידע . 

הגלגלת שמכילה בתוכה את הסליל (קלטת בשמה המקצועי) . בנויה בעצם מציפוי דק וממגנט על פס סרט פלסטי ארוך וצר.

הציפוי בצד המגנטי הוא תרכובת מתכתית המסוגלת לאחסן תבנית מגנטית ספציפית - בדרך כלל תחמוצת ברזל, אם כי לפעמים משתמשים בכרום דו חמצני (זוכרים? קלטות כרום? ) . 

ישנו דבק מיוחד שמקבע בעצם את התרכובת לקלטת , הקלטות היותר מודרניות מצופות בשני הצדדים וזה כדי שהסליל לא ימתח או יקרע במהירות ,קל יותר לצביעה , וכן "נסיעה" חלקה יותר על ראש הטייפ. 

בסדר, הבנתי, אבל מה בעצם עושה את ה R2R כל כך מיוחד ונחשק? 

 אם ניקח עכשיו כל מיני אודיופילים , שוב יצוץ הויכוח הסוער "אנלוגי מול דיגיטל" (שדעתי בנושא שיש צורך גם וגם) . 

אחדים יעליבו אחד את השני , אחרים יביאו הוכחות מדעיות  , אש ותמרות עשן . ובסוף כל אחד ילך לביתו בגאווה שהוא צודק ואף אחד לא הצליח לשכנע אותו. 

אז אני אישית לא נכנס כרגע לויכוח הזה. אבל בתור אחד ששמע ושומע כל הזמן . דיגטל ואנלוגי , אני יכול לומר לכם בודאות 

"הסליל" הזה מנצח ובגדול .

(כמובן אנחנו מדברים בתנאי שההקלטות טובות ) . 

הקלטות סליל (וגם פה יש תורה שלמה של פורמטים וכו - בפרקים הבאים נסביר אותם) נשמעות פתוחות יותר , נעימות יותר ועם כל הכבוד למודרניזציה וההקלטות הדיגיטליות . אין מתחרים להקלטה MASTER על טייפ מקורי . 

זה פשוט טוב כמו שזה נעשה. 

וכמו שאמרתי 

, ברור שלא כל קלטת בשוק טובה יותר מכל חלופה אחרת. כמו בכל מדיה, יש כאן מגוון של גרסאות בהשוואה לאנשים, הופעות, הפקה, חומרה וכו '. מה שאני אומר הוא שלקלטת יש פוטנציאל להעניק לך את חוויית המוסיקה המוקלטת הגבוהה ביותר ושלא חסר דוגמאות מצוינות  לביסוס טענה זו. בפרט פורמטים  2 TRACK של 15 IPS 

כמובן שבסופו של יום , זה סוג של מסע, כמו בכל תחום האודיו , זה תחביב לא זול . אבל כל אחד מחליט אם הוא ממשיך במסע או הגיע לנחלה שלו.

תמיד אפשר להסתפק באיזה "וואו" ולהשאר בשלנו :) . 

ידוע שהמוזיקה הדיגטלית מיוצרת על ידי דגימות מתהליך ההקלטה ועד ההשמעה. 

דבר השונה מהקלטה אנלוגית . 

המונח אנאלוג מגיעה מ ‘analogous'  שפירושה הקבלה, שווה ערך , דומה. 

כלומר כמעט העתק זהה למקור. 

בעת הקלטה בקלטת מגנטית, המגנטיזציה  יוצרת דפוס או תמונה מגנטית.

 תמונה מגנטית היא בעצם  ייצוג אנלוגי של 'תמונת הקול' של המוסיקה שהוקלטה. במילים אחרות, הוא מייצג את צורת גל הקול המקורי, לאחר שהקליט  את וריאציות לחץ האוויר של הצליל המקורי.

בטח רובינו מכירים את המושג סאונד "חם" , "מלטף" . 

מה שתמיד נמצא בויכוח הנצחי (שכנראה לא יעלם לעולם ) אנאלוג מול דיגטל. האמת מאוד קשה להסביר את המושג הזה. 

הדיון סביבו הוא ארוך ומורכב, שנראה שרבים מאיתנו רוקדים סביב נושא ת הפוטנציאל הטכני מול המציאות האנושית.

העניין הוא שהאוזן והמוח האנושי הם אנלוגיים, ההתקדמות הטכנולוגית נתנה לנו שורה רחבה יותר של אפשרויות, אך התוצאות תלויות באופן שבו אנו שומעים ומרגישים צלילים.

אנחנו לא מכונות. זו אחת האירוניות הגדולות של החיים: במשך עשרות שנים, מהנדסים אנלוגים נאבקו ללא הרף  לתקן  את הפגמים הקוליים של הטכנולוגיה שלהם. עשרות שנים מאוחר יותר, מהנדסי הדיגיטל נאבקים ללא הרף לדמות כמה מאותם פגמים!

חלק מהאודיופילים לא אוהבים את המושג  'חם' (ייתכן שזו הסיבה שאנו ממשיכים לשים את זה במרכאות כל הזמן). אני אישית  מרגיש שהאנלוגי פשוט נשמע הרבה יותר טבעי. יותר אמיתי, צבעוני, חי. 

(וכמו שכתבתי לעיל , לא במקום דיגטל , בנוסף) . 

תחשבו על זה כמו באוכל , ככל שהמזון מעובד יותר ,ככה הריחות , הטעמים , המרקמים פחות טיבעיים ואמיתיים. 

החומרים הכימיקליים , יגרמו לזה להיראות טעים , ואין ספק שנח וקל יותר להכנה (דיגטל) . 

אך קוסקוס להכנה מהירה בסופר , לא דומה לאותו קוסקוס שסבתא שלנו מכינה. 

שאלה: האם אני יכול לקבל את אותו אנלוג גם בתקליט? 

התשובה בגדול היא כן . אבל ברגע שתשימו ידכם על המקור של אותה הקלטה בסליל. תיפול לכם הלסת. בוודאות . 

צריכים לשמוע כדי להבין על מה אני מדבר. 

יכולים לקרוא לי זקן, סבא, ענתיק. לא איכפת לי . 

כדי להעריך מדוע ההבדל הוא כזה גדול (לפחות מבחינתי) . 

עלינו לקחת בחשבון את כמות עיבוד האותות שכל מדיה דורשת, מכיוון שעיבוד האותות הוא האויב של האודיו באיכות הגבוהה ביותר אז . זה הולך ככה ... ויניל: הרבה עיבוד , קלטת: מעט מאוד. וככל שנגיע לקלטת המאסטר ככה נקבל את התוצאה הגבוהה ביותר ..

בואו נחשוב רגע יחד!! 

כדי ליצור תקליט יש לדחוס את הקלטת מאסטר (שימו לב, סליל) על מנת שתתאים למגבלות הדינמיות של הויניל. 

חלק מהבאס יחתך (אחרת המחט תעוף מן המסלול שלה) . 

תוסיפו לזה עוד כמה שיטות וטריקים על מנת לייצב את המחט נכון בתוך החריצים. לעומת זאת בקלטת אין צורך "לסחוט" או ל"לצבוע" את האות המקורי כך שגם קלטות סליל בייצור המוני עדיין נשמעות טוב יותר מתקליטי ויניל.

ותעשו לי טובה , אל תיקפצו  :) שלפני שתקראו את מה שכתבתי שנית .  כי גם בקלטות לא כל ההקלטות שוות, לכן כדאי לבדוק פורמטים של קלטות כדי להבין לעומק  הקלטות השונות, גדלי הגלגלים, תבניות ההשוואה, מהירויות הקלטת וכו '.

עד כאן חלק 1 . 

המאמר הבא הוא:

"היסטוריה קצרה של הקלטת המוסיקה (RECORDING ) .והיכן הטייפ משתלב בזה.