הסטרימינג שינה את המוזיקה!?

בשנת 2022,הסטרימינג רק בארה"ב לבדה עלה על 1 טריליון. החל מאמצע שנות ה-2010, הצלחתם של שירותי סטרימינג כמו Spotify, Tencent ו-Apple Music הובילה את תעשיית המוזיקה לתקופה של צמיחה מתמשכת בהכנסות לראשונה מאז 1999, השנה שבה נאפסטר השיקה. אבל עליית הסטרימינג לא רק שינתה את עסקי המוזיקה; זה שינה גם את המוזיקה.

בשנת 1972, ה-Temptations הגיעו למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100, וזכו בשלושה גראמי, עם גרסה בת שבע דקות לשיר "Papa Was a Rollin' Stone." עוד  לפני שה-Temptations בכלל שרו מילה, רק על הקדמה אינסטרומנטלית הכוללת אורגן, גיטרה, במשך יותר מארבע דקות. אם הקבוצה הייתה היום באולפן, סביר להניח שהפזמון  היה מופיע הרבה קודם בשיר. הסיבה לכך היא ששירותי הזרמת מוזיקה משלמים לאמנים בהתבסס על מספר ההשמעות בכל חודש, וכדי להיחשב כהצגה, משתמש חייב להאזין לשיר מעבר ל-30 שניות. אם לשיר שמעולם לא שמעתם לוקח הרבה זמן להגיע לשירה או פשוט יש לו הקדמה  מורחבת, רוב הסיכויים  שפשוט תלחצו  על הכפתור כדי לעבור לשיר הבא.

 כדי לשמור על "קצב הדילוגים" נמוך ככל האפשר, אמנים מוזיקליים מעבירים יותר ויותר את הפזמון של שיר למקום המתוק הראשוני של 30 שניות. נייט סלואן וצ'רלי הארדינג, המארחים של הפודקאסט "Switched on Pop", קבעו את  המונח "Pop Overture" כדי לתאר טרנד חדש שבו שיר "ינגן ויתן רמז לפזמון בחמש עד 10 השניות הראשונות כך שישאר  באוזן שלנו, בתקווה שתישאר עד 30 שניות בערך. כאשר הפזמון המלא יגיע בסופו של דבר." (כסף היום הוא השולט) .

מכיוון שכל האזנה מעל 30 שניות נחשבת להאזנה בספוטייפי למשל, אזיי כל היוצרים יעשו הכל למשוך אותכם לפחות ל 30 שניות הראשונות ואז יש לאומן גם סיכוי שספוטיפיי ימליץ על המשך האלבומים האחרים של אותו אומן ובכלל לאותו סגנון. 

כפי שאמר המפיק והמבצע זוכה הגראמי, מארק רונסון בראיון ב-Guardian, "כל השירים שלך צריכים להיות מתחת לשלוש דקות ו-15 שניות כי אם אנשים לא מקשיבים להם עד הסוף הם נכנסים לרשימת. יחס של 'לא הושלם נשמע', מה שמוריד את דירוג Spotify שלך למטה." עבור מוזיקאי, קבלת שיר ברשימת הלהיטים המובילים של Spotify הפופלרי של היום פירושו כסף אמיתי. מחקר של חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה ומרכז המחקר המשותף האירופי גילה ששירים ברשימה זכו בממוצע של 20 מיליון סטרימינג, בשווי של עד 163,000 דולר בתמלוגים.

(כסף - כבר אמרנו? ) .

כתוצאה מכך, לפי ניתוח של הבלוגר מייקל טאובר, האורך הממוצע של שירי הלהיטים ירד ביותר מ-30 שניות מאז שנת 2000, אז היה למעלה מארבע דקות. כמעט שני שלישים מהשירים שהגיעו למקום הראשון במחצית הראשונה של 2021 היו באורך של פחות משלוש דקות. למרבה האירוניה, רצועות אלה היו משתלבות בנוחות על גלילי הקלטה מוקדמים ותקליטי פונוגרף, שהמגבלות שלהם נחשבו למכשול אמנותי מרכזי בתחילת המאה ה-20.

ככל שהשירים מתקצרים, האלבומים מתארכים. "Culture II" של להקת ההיפ-הופ Migos, האלבום מספר אחת באמריקה בפברואר 2018, כלל 24 רצועות ונכנס בשעה ו-45 דקות, כמעט כפול מאורך האלבום הקודם של מיגוס, שהיה מועמד לגראמי. Heartbreak on a Full Moon" ב-2017 היו 45 שירים. בשנת 2022, להקת האינדי הבריטית Pocket of God לקחה את המגמה הזו לקיצוניות עם אלבומה "1000 x 30: Nobody Makes Money Anymore." הכותרת אמרה הכל: הלהקה מחתה על פיצוי לא הולם על ידי הצעת אלבום הכולל 1,000 רצועות של באורך של קצת יותר מ-30 שניות. השם הראשון של השיר הוא "0.002", המתייחס לכמה סנטים קיבלו האמנים בסופו של דבר בכל פעם ששיר הושמע.

גם מגמה זו היא תגובה לתמריצים של הסטרימינג. כאשר מעריצים מזרימים  אלבום חדש מהאקטים האהובים עליהם, הם נוטים להאזין לכל העניין בפעם הראשונה, כך שככל שהאלבום מכיל יותר שירים, כך הוא מייצר יותר הכנסה. האלבום "Midnights" של טיילור סוויפט משנת 2022 כבש את כל 10 המשבצות המובילות במצעד ה-Hot 100 זמן קצר לאחר יציאתו. כאשר האלבום "Divide" של אד שירן יצא לאור ב-2017 וכל 16 השירים שלו נכנסו ל-20 הראשונים, הוא עורר תגובת נגד בתעשיית המוזיקה הבריטית, שחששה שאמנים אחרים מפספסים את היתרונות של כיבוש במיקומי המצעד המובילים. חברת המצעדים הרשמיים של בריטניה אימצה כלל חדש שלפיו לאמן יכול להיות לכל היותר שלוש רצועות ב-100 המובילים בכל פעם, ללא קשר למספרי הסטרימינג בפועל.

אבל לא הכל שחור 

כלכלת הסטרימינג משנה גם אסטרטגיות שחרור של מוזיקה חדשה. בעידן התקליטים והתקליטורים, לייבלים ניסו למקסם את המכירות של אלבום לפני שהאלבום הבא של האמן יגיע למדפי החנויות. ב-2017, לעומת זאת, הראפר Future הוציא שני אלבומים בשבועות רצופים, ושניהם הגיעו למקום הראשון. ברוקהאמפטון, עוד אמן היפ הופ, הוציא שלושה אלבומים באותה שנה. סטרימינג פירושה גם יותר הזדמנויות לז'אנרים שבדרך כלל לא קיבלו שטח מדף בעידן הקמעונאות הפיזית. אמני לטיני ו-K-Pop מופיעים בתדירות גבוהה יותר ויותר בטופ 100 העולמי של Spotify; יותר מ-10 מיליון צרכני מוזיקה עוקבים אחר ¡Viva Latino!, מה שהופך אותו לרשימת ההשמעה השלישית במעקב ב-Spotify. 

הפופולריות הזו טיפחה יותר ויותר שיתופי פעולה בין ז'אנרים, ככל שאמנים נעשים מעורבים יותר עם קשת רחבה יותר של אמנים אחרים. רמיקס לשיר פופ הכולל פסוק שמושר בספרדית על ידי כוכב לטיני פירושו שניתן להציג את הרצועה במגוון רחב יותר של פלייליסטים, ומגדיל את הסיכוי שהוא יופיע בתוצאות החיפוש. לדוגמה, כשהשיר "Sorry" של ג'סטין ביבר שוחרר באוקטובר 2015, הוא בילה שלושה שבועות במקום הראשון ב-Billboard Hot 100. חודש לאחר מכן, "Sorry (Latino Remix)" שוחרר, בהשתתפות ג'יי באלווין, הקולומביאני אמן רגאטון, שר בספרדית. הגרסה הזו של הרצועה פנתה לקהל רחב יותר מהמקור, תוך שהיא משכה מעריצים לשתי הגרסאות, וצברה 178 מיליון השמעות נוספות של Spotify.

אין להתעלם מהדחף היצירתי שמניע מוזיקאים ליצור גרסאות חדשות ושונות של שירים פופולריים. אבל זה יהיה נאיבי להתעלם מהמניעים המסחריים שמשפיעים לעתים קרובות.