BILL EVANS (PIANO) — TRIO '65
את ביל אוואנס האגדי אין כמובן צורך להציג.
הדרך הטובה ביותר להבין מה הופך את זה לאלבום טוב של ביל אוונס היא להשוות אותו לאלבום האולפן הקודם שלו, "Trio '64" ולשינוי ההרכב.
טריו '64 "היה אלבום האולפן האחרון עם המתופף הוותיק פול מוטיאן, שניגן עם אוונס מאז" פורטרט בג'אז "משנת 1959. את עזיבתו החליף לארי בונקר, שכבר ניגן עם אוונס במועדון טרידנט ב 1964 אלבום "Bill Evans Trio Live" ועם מוניקה זטרלונד בסרט "Waltz for Debby" באותה השנה. כתוצאה מכך אלבום זה הוא אלבום האולפן הראשון של שלישיית Bill Evans עם המתופף לארי בונקר, שבו אפשר להבחין ממש ולראות את הניגוד בין הנגינה שלו ושל פול מוטיאן.
לארי בונקר הוא מתופף "לוחמני". בעוד שלמוטיאן הייתה דרך נגינה מרווחת ונינוחה יותר שתרמה לאספקט הג'אז המגניב של נגינתו של ביל אוונס, בונקר דוחף קדימה ונותן מקצביים אנרגטיים המעודדים את אוונס לנגן מהר יותר וקצבי יותר השינוי בולט ביותר בלחן "אם היית יכול לראות אותי עכשיו". באופן מוזר, זאת המנגינה באלבום שמתקרבת להיות בלדה.
מנגינות אחרות, כמו "למי אוכל לפנות (כשאף אחד לא זקוק לי)?", מתחילות להישמע כמו בלדה, אך עוברות במהירות למקצב בינוני כאשר בונקר נכנס לתמונה . ב"אם היית יכול לראות אותי עכשיו" מנגיש בונקר, אולי לא ברצון. , לסגנון הבלדה האיטית יותר. אך תוך כדי כך הוא מתחמק ומנסה להעביר הילוך כמו ילד חסר סבלנות עם הפרעת קשב וריכוז. בסופו של דבר הוא מצליח להפוך את המנגינה למקצב בינוני ואפילו נשמע SWING בשלב מסוים. האפקט הכללי הוא ממש מגניב ונותן המון אישיות למוזיקה.
בסופו של דבר הייתי אומר שסגנון התיפוף של לארי בונקר מתאים היטב לסגנון הפסנתר של ביל אוונס, ולוקח את ביל אוונס למקומות חדשים יותר במוזיקה שלו שיסקרן את אלה שנהגו לשמוע את ימי פול מוטיאן של שלישיית ביל אוונס.
שורה תחתונה , הזמנתי גם את TRIO 64